תגית: מחקרי ארץ יהודה ו

'שובי אל עריך אלה': ההתיישבות הישראלית המחודשת בשנים 1973-1967
באתרי התיישבות שנעזבו במלחמת העצמאות
ד"ר נדב פרנקל
מבוא
האתוס ההתיישבותי־ביטחוני הציוני החל להתגבש בעת הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל.
עם ראשיתו של המרד הערבי (1936–1939) והדיונים בוועדת פיל (Commission Peel),
שהפכו את האפשרות של חלוקת הארץ למוחשית, החל האתוס להשפיע בפועל על
מדיניות הקמת היישובים בסְ פר של המוסדות הציוניים. מטרתה של ההתיישבות בסְ פר
הייתה להבטיח את הביטחון בגבולות ולהעמיק את השליטה הטריטוריאלית בשטחים
מסוימים, כדי להכליל אותם בשטח הישות היהודית העתידית (שפירא :1993 141–155;
אורן תשל"ח: 9–12)

להמשך קריאת המאמר/ולהורדה לחצו כאן

מקומו של משמר הגבול (מג"ב)
במאבק בהסתננות בפרוזדור ירושלים
1956-1953
יוסף אוחיון
הקדמה
בתום מלחמת העצמאות נדרשה מדינת ישראל להתמודד עם בעיות ביטחון שוטף קשות
ומורכבות בגבולותיה, שלאורכם התקיימה הסתננות נרחבת של פליטים ערבים משטחן
של מדינות ערב השכנות לתחומי ישראל. ההסתננות נועדה בתחילה לצורך שיבה למקום
המגורים, לביקור קרובי משפחה, לאיסוף יבול ורכוש נטוש, להברחות, לגניבות ולביצוע
מעשי שוד. במהלך השנים ההסתננות הפכה לאלימה יותר, והשתתפו בה גם כנופיות
חמושות וארגונים בעלי סממנים צבאיים שהסתננו לישראל למטרות רצח, חבלה, התקפות
ירי, חטיפות ופעולות נקם (מוריס :1996 50–61).

להמשך קריאת המאמר/ולהורדה לחצו כאן

סיכום התוצאות של עשר עונות חפירה
הלנה רוט, סבינה קליימן ועודד ליפשיץ
מבוא
תל עזקה (תל זכריה) נמצא כ־6 ק"מ דרומית לבית שמש, בקצה הצפוני של רכס עזקה־גודד,
שחוצץ בין השפלה הנמוכה במערב ובין השפלה הגבוהה במזרח (איור 1). התל מתנשא
לגובה של כ־127 מ' מעל נחל האלה (ואדי אל־עג'ור) שמוצאו במזרח, ובדרכו אל הים הוא
מקיף את האתר ממזרח, מצפון וממערב. גודלו של התל (כ־45 דונם בעיר העליונה ועוד
כ־13 דונם בעיר התחתית) ומיקומו המרכזי הפכו אותו לאתר גבול מרכזי לאורך תקופות
רבות – הוא חצץ בין הישויות הפוליטיות שבאזור החוף ומערב השפלה ובין אתרי השפלה
הגבוהה וההר (ליפשיץ, גדות ואומינג 2017).

להמשך קריאת המאמר/ולהורדה לחצו כאן

אשתורי
הפרחי( – קריאה מחודשת באוסטרקונים
חדשים–ישנים מפסגת זאב ובשמות מקומות
במזרח בנימין
אסתר אשל, חגי משגב, דורון שר אבי, אלי שוקרון
ואלגרה סבריאגו
מאמר זה עוסק בארבע כתובות ארמיות שהתגלו בחפירות חווה חקלאית בפסגת זאב.
שלוש הכתובות הראשונות מתוארכות לפי מקום מציאתן לתקופה החשמונאית,
והרביעית לתקופה ההרודיאנית. כתובות א-ב הן מקוטעות ובעלות תוכן דומה – הן
מזכירות שמות פרטיים, כמה אתרים וכמויות של סחורה. את האתרים אפשר לזהות
באזור החווה, במרחק של עד 4 ק"מ ממנה, והם: גבע, גלגול, צלע, נטופה וקיקלה.

להמשך קריאת המאמר/ולהורדה לחצו כאן

משה ארנוולד
מבוא
ירושלים בתקופה שלפני מלחמת העצמאות הייתה עיר מעורבת, שבה גרו ועבדו יהודים
וערבים זה לצד זה. רוב תושבי העיר היו יהודים, אך הם היו מפוצלים ומפוזרים בשכונות
שונות, שחלקן היו ברמות שונות של מצור ונתק בגלל שכונות ערביות שחצצו ביניהן או
שלטו על הדרך אליהן. הקשר עם שכונות אלה התנהל בשיירות מאובטחות. האזורים
הצבאיים הבריטים ביתרו את העיר, הקשו על התנועה בתוכה ופגעו ברצף קווי ההגנה.
יישובי הפריפריה סביב ירושלים, שהיו באחריות מפקדת מחוז ירושלים – ים המלח במזרח,
גוש עציון בדרום, שער הגיא והר טוב במערב ונווה יעקב ועטרות בצפון – היו מנותקים
ברובם. ירושלים הנצורה, והמנותקת בעצמה, הייתה העורף שלהם והאחראית על הקשר
איתם ועל הטיפול בכל צורכיהם, דבר שהביא לפיצול נוסף של הכוח הצבאי והקשה על
השליטה בשטח

להמשך קריאת המאמר/ולהורדה לחצו כאן

אמבטיות בהט מהרודיון ומקיפרוס –
זיהוי מקור בהט־קלציט
ממחצבות בארץ ישראל ובמצרים
אילה עמיר, עמוס פרומקין, בועז זיסו, אהרון מאיר,
גיל גובס ואמנון אלבק
הקדמה
הורדוס 'הגדול' היה ידוע במפעלי הבנייה האדירים ובשילוב אלמנטים מהתרבות הרומית
בפרויקטים האדריכליים שלו. הוא בנה מבצרים, ארמונות וערים שלמות ביהודה, כמו:
מצדה, יריחו, קיפרוס, קיסריה, ירושלים והרודיון. מעטים האנשים שהיו כה משפיעים
בשינוי התרבות החומרית של זמנם כפי שהוא היה. למעשה, הוא הציג מגמות חדשות
כמעט בכל היבט של החיים ביהודה, כפי שתועד באמצעות ממצאים ארכיאולוגיים
)2014 Burrell). הגילוי המרגש של קבר הורדוס בהרודיון, דרומית־מזרחית לירושלים,
1 עורר עניין חדש בחייו ובמותו. אמנם פעילותו הציבורית של הורדוס ידועה, אך העדויות
הארכיאולוגיות המספקות מידע על חייו ועל חפציו האישיים מועטות מאוד.

להמשך קריאת המאמר/ולהורדה לחצו כאן

אלרון זבטני וזהר עמר

מבוא
במשך אלפי שנים למד האדם לנצל את הטבע סביבו על כל רבדיו – החי, הצומח והדומם.
ידע רב שנרכש עם השנים תועד בחלקו בספרות, אך הוא אינו ידוע לכול. במאמר זה
מוצג ומשוחזר השימוש שנעשה בפרחי קידה שעירה )villosa Calicotome )לצורך הפקת
שמן ריחני לפי מרשם ירושלמי מהמאה הי' לסה"נ. מחקר זה הוא המשך ישיר של סדרת
מחקרים העוסקים בניצול האדם את הצמחים השונים במרחב הארץ ישראלי, ובהם לוטם
שעיר )creticus Cistus), מיני אלות ).sp Pistacia), לבנה רפואי )officinalis Styrax), זקום
מצרי )aegyptiaca Balanites )ומורינגה רותמית )peregrina Moringa( )עמר ושמיר 2013;
עמר תשע"ז; תשע"ח; עמר וזבטני תשפ"א ]א[; תשפ"א ]ב[; תשפ"ב(

להמשך קריאת המאמר/ולהורדה לחצו כאן